"רק תקווה"

זיק של תקווה חלף בי פתאום

הנה אתה חי זה אינו חלום.

עומד לפני ובשתי זרועותיך.

גבוה וחזק נושא ילדייך

כה גאה ואוהב

ושחוק אפרוחיך כה מרהיב הלב

ואין בי כאב.

תעבור סף דלתי מלא קומתך בפתח

תאמר: "רק הלכתי אך ראיתי כאבך

והנה שבתי"

הבית ימלא אור ורנן יפעם בי.

ואומר: "חשבתי שאת פניך לא אראה יותר

ולבי מר ולבי סוער"

ואתה בצחוקך תענה, "רק לצון חמדתי"

חלף הרגע, חלפה התקווה

האמת המרה על פניי טפחה

את שחוקך אראה רק בתמונה

ורומז לי החיוך כאומר, אני כאן

בלבך העורג ושם, יישאר כפרח בגן.

(עדנה צונץ אמא של רענן בכאב מגעגוע)

לסיפור חייו באתר יזכור